שלום
רציתי לספר לכם קצת על הילדות שלי
נולדתי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה
לא היו מחשבים לא הטלפון לא היה רדיו
ולכן בתור ילדה בילינו את החיים שלנו בחוץ
היה לנו חורשה ליד הבית
היה לנו כושר
את כל פרחי הבר שצמחו עם עוד לא יהיו מוגנים היה אפשר לכתוב
כלניות
רקפות
פרגים נוריות
ובילינו את כל חיינו
כמעט בתיבה
היה לנו גם משחקים שכרגע
אחרי שאני חושבת
ועכשיו בשבילי ה121
כשאני נולדתי לפני בריאת העולם
היה לנו משחקים שכולם היו בחוץ שזה תופסת
ויזה קלאס
וזה מחבואים
וכל חיינו בילינו בחיק הטבע ורק בערב
קשורים יצאו מהבתים ויצעקו את השמות שלנו
חזרנו הביתה
הייתה לנו ילדות מאושרת
בלי כל הטכנולוגיה בחיק הטבע
גרתי בשכונה שנקראת זכרון מאיר
זאת שכונה
בבני ברק
שהיא
הסמל המסחרי של עז ישיבת פונוביץ שהייתה על הגבעה
וזה יהיה המקום הראשון שהיה סגור בשערים מכל הצדדים
קדיש בשבת לא תיכנס את המשולש עם המכוניות
גם בבתים בודדים פני קומה אחת
בית בן שתי קומות זה היא הפלא השמיני
היינו מעורים בחיים שלך דירה שהיא נשמה היינו כאילו משפחה
והחיים התנהלו לנו על מי מנוחות
אני בתור ילדה לא זוכרת הרבה ממלחמת העולם השניה
אני רק זוכרת שהייתה לנו פעם אחת אזעקה בבית
ואני אישית אני עוד זוכרת את זה התחבאתי מתחת לשולחן זה היה כשהייתי
בת שלוש נתן
שנת 42
לאחר תום מלחמת העולם השנייה
אז היה לנו את שלטון הבריטים
שזה כן עוצר ברחובות מידי פעם זה קצת קשה לחיים שלנו
וביקור של חיילים בריטיים בבית
הם חיפשו בבת-ים נשק או לוחמי מחתרת כמו מעצר או מילך
בית הספר היה רחוק
חצי שעה מרחק הליכה מהבית
וכמובן רכב פרטי לא היה אוטובוסים בקושי
הלכנו ברגל חצי שעה
חזרנו הביתה חצי שעה
עשינו אישורים
ומאז היינו
ברחוב משחקים בכל מיני משחקים
קולוני יעל את המשחק שלה הוא נתקל סונטה מחבואים
חמישה אבנים
והיינו
מאושרים
והיא אחת מחוויות הגדולות שהיו לי
זה היה השלישייה בשנת 1951
פתאום ירד שלג ללא שום עזרה אזהרה מוקדמת
wire ראינו מה זה ממש שלג
של גיסתי תקלה
רחוב
ויצאנו וכמובן ששיחקנו בכדורים וזרקנו כדורים על אנשים
ורצינו שהשלג לא יגמר אבל הוא נגמר
